<h1>ראבי"ה סימן תתפ"א</h1>
<h2>דף כט:</h2>
תנו רבנן [אסור לספר ולכבס מראש חודש ועד התענית דברי רבי מאיר וכו' ותניא אידך] נוהג אבל מראש חודש ועד התענית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל החודש כולו אסור רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו אסור אלא אותו שבת בלבד אמר רבא הלכה כרבי מאיר והלכה כרבן שמעון בן גמליאל ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כרבי מאיר הוה אמינא אפילו מראש חודש אסור לספר ולכבס קמשמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואי אשמועינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוי אמינא שבת כולה קמשמע לן הלכה כרבי מאיר דאמר עד התענית אסור לספר ולכבס אבל לאחר התענית מותר. והילכתא כרב ששת דאמר אפילו לכבס ולהניח לאחר תשעה באב אסור, תדע דבטלי קצרי דבי רב. וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם. וכלי פשתן אין בהם משום [גיהוץ] שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהם משום [גיהוץ] אסור ללובשם בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, ויש מפרשים גיהוץ שלנו (ככיבוס) שלאחר הכיבוס ככיבוס שלהם [ו]פירש רבינו שלמה בפרק קמא דכתובות [י' ע"ב] מפני שהיה להם סממנים טובים [ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ] ושמעינן מפירושו גיהוץ שלנו בלא כיבוס. ולא נהירא, [דאם כן] גיהוץ שלהם נמי ואמאי נקיט שלנו. ונהגו אבותינו איסור בכיבוס שלנו בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. [וכתב רבינו שב"ט דהוא הדין כלים חדשים דאסור ללובשן ואסור לתקן ולהניח]. ובירושלמי גרסינן בפרק מקום שנהגו [ה"א] נשיא דנהגו דלא למישתיא מן דאב עליל מנהג, פירש רב ניסים מלשון או בשתי או בערב, ומפרש בירושלמי שבו פסקה אבן שתיה. וכיון שהשתי אסור כל [שכן] תיקון בגדים חדשים. וראוי להחמיר בזה אפילו מראש חודש דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה. ובפרק החולץ [מ"ג ע"א] תני קודם הזמן הזה העם ממעטין בעסקים מלישא וליתן מלבנות ומלנטוע, ואית דמוקי לה התם [בקודם דקודם] היינו [מ]ראש חודש, [מהא] ומהא דתניא מראש חדש ועד התענית ממעטין וכו' ויש אומרים כל החודש כולו אסור אינו ראיה, דמסתבר דההוא מיירי בבנין של שמחה, כדתנן בפרק קמא דמכילתין [י"ד ע"ב] עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ואוקמינן בבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו, אבל אם היה כותלו גוחה שרי, כדפרישית בפרק קמא. ובפרק בתרא דמכילתין גרסינן בירושלמי משנכנס אב ממעטין בשמחה שבו פסקה אבן שתיה ומאי טעמא כי השתות יהרסון, והיינו כמו ההיא בנשייא דנהגו דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג.
